דלגו לתוכן הראשי
מאת כותב/ת אנונימי/ת•11 באוקטובר 2026

בתור לקפה בבוקר

חזרה

בבקרים בדרך לעבודה אני תמיד קונה קפה לדרך.. מצאתי מקום נחמד שאני תמיד מגיעה אליו .. כשהגיע תורי להזמין ולשלם, לא מצאתי את הארנק והאפליקציה בטלפון פשוט סירבה לעבוד.

הבושה הגיעה והייתי הכי נבוכה בארץ. ואז האישה מאחוריי (המהדימה!) לא צפצפה או נאנחה, היא פשוט הניחה את הכרטיס שלה על הקופה, אמרה למוכר "זה עליי". וקרצה לי. בלי לשאול שאלות, בלי לגרום לי להרגיש רע. כמובן שרציתי להעביר לה בביט והיא ממש סירבה ואמרה הכל טוב זה קורה לכולנו לפעמים..

חזרה
קרוב לליביקרוב לליבי
מדיניות פרטיותתנאי שימושתקנוןהצהרת נגישותכניסת אדמין
goodvertizing&reuveni pridan

עיצוב ובניית האתר ע"י סטודיו אביב לוריא

ליבי כהן־מגורי ז״ללזכרה ובהשראתה
של ליבי כהן־מגורי ז״ל
השותף החודשיתנובה
קרוב לליבי — סיפורי התקווה של ישראל
ראשיעל המיזםסיפורי התקווה של ישראלהשותף החודשי
ליבי כהן־מגורי ז״ללזכרה ובהשראתה
של ליבי כהן־מגורי ז״ל
השותף החודשיתנובה